אחיקם נולד ב 03.07.1987 בירושלים. בן ליהודה ואסתר אברהם-יצחק, ישורון-יעקב, דבורה, אוריה-רות, אליהו-דוד, רעות, מרים-אפרת, יגאל ומורשה. הוא גדל במושב כרמל בדרום הר חברון ולאחר מכן בקרית ארבע. כמו כל ילדי המושב היה מאד עצמאי, הסתובב בחופשיות מחוץ לבית והלך לבדו למקומ ות החביבים עליו. כשנעלם לזמן ממושך ידענו שאפשר למצוא אותו בבית השכנים – משחק במכוניות. כילד קטן אהב ביותר לשחק ב"לגו". במשך שעות ארוכות היה עסוק בבניית דגמים מורכבים. ניכר היה שאת הדגם המושלם ראה בדמיונו קודם הבנייה, והבנייה היא הוצאה לפועל של התכנון המוקדם.
יכולת זו, של דימוי תלת-מימדי, שמשה אותו בבגרותו – ביכולת הניווט שלו בסיורים ברחבי הארץ, בעבודתו במיפוי מערות ובתפקידו במסגרת הצבא.
כשגדל מעט היה התחביב העיקרי שלו קריאה. שעות ארוכות ישב בבית ובספריה וקרא.
בשנות התיכון ולאחר מכן , בימים בהם לא יצא לטייל, קרא ספרים מסוגים שונים – ספרי היסטוריה, מדע, מדע בדיוני, צבא , ספרות כללית וספרי הגות של זרמים שונים בעם ישראל.
למודי קודש למד בעת בקורים אצל חבריו בישיבות הגבוהות ולטיול היה לוקח עמו משניות ללמוד בזמן ההמתנה לטרמפים. הוא אהב לטייל בארץ ישראל לארכה ולרחבה, היה פעיל בחקר המערות.
לאחר סיום לימודיו קיבלת דחיית שירות מצה"ל והחל בשנת שירות בחקר מערות במסגרת מלח"ם באוניברסיטה העברית בירושלים.
עקשנותו והדבקות במטרה סייעו לו תמיד להתגבר על אתגרים שהובילו אותו לגילויים חדשים, להסתבך מדי פעם וגם להשתלב במקומות שבהם רצה ויכל לתרום.
למרות מגבלות פרופיל קשות עמד על כך שיתקבל ליחידת שלדג ובכל הצליח גם כן.
כל מי שזכה להכיר אותו יודע כי אחיקם שייך לזן מיוחד של אוהבי הארץ. הוא התאמץ להגיע לכל פינה, מעל ומתחת לפני האדמה, ללא שימת לב לקשיים. אחיקם גדל במשפחת אהבת הארץ בקרית ארבע.
ב-28.12.2007 יצא אחיקם עם 2 מחבריו לטיול האחרון בחייו. לאחר שיצאו לטיול במערת טור צפא ליד תלם, ארבו להם מחבלים ולאחר קרב גבורה נהרג אחיקם עם חברו הטוב דוד רובין. הטיול האחרון בחייו אל המערה בהר חברון היה אופייני להלך חייו- ללכת לכל מקום, עד הסוף, ללא פחד.
יהי זכרו ברוך.